"אני רוצה להיות במקום אחר," אמר לי מישהו לאחרונה, "אני מתגעגע להרפתקאות." והמשפט הזה, כאילו נלקח מתוך אחד הספרים האהובים של ילדותי. אז עניתי: "אתה מכיר את 'חתול, ספן, ליצן'?". אבל הוא לא. כמובן שלא. אני לא מכירה, בעצם, אף אחד שכן. ולא ברור לי למה.
"לב הים גואה לפרוץ מחוץ לגבולותיו
אך הוא חבוק עדי-עולם
שבוי בחיק חופיו.
מתברר שירושלים מארחת לה מפעם לפעם יריד ספרים בינלאומי, עם פרסים ספרותיים מכובדים, וסופרים, ודברים. אפילו הייתי בו פעם או פעמיים, אבל תמיד נקלעתי לשם במקרה כשמסרו לי שצצו המוני ספרים בבנייני האומה. אף פעם לא ידעתי באמת במה מדובר. הפעם הלכתי מוכנה יותר, ושבתי עם רשמים:
1. ירידי ספרים זה כיף.
אני אוהבת מדע בדיוני. אני גם אוהבת מדע בדיוני פילוסופי, שכלתני, מתוחכם, מעמיק. אני גם אוהבת במיוחד כמה סופרים שנוטים לכתוב בדיוק מדע בדיוני כזה, סופרים שכלל לא קשה לשכנע אותי לקחת ספר שלהם ליד. ראיתי פרנק הרברט על העטיפה? קניתי. מציקים לי במשך שנים שאיזה סטניסלב לם בלתי ניתן להשגה הוא המשובח בספריו?
רוּחַ וְצִלְצוּלִים – קלאסיקות ספרותיות מנקודת מבטה של סטודנטית מתוסכלת למדעי הרוח
שבעה נערים ונערה אחת/הנס יאן
(טור זה הועלה לראשונה לפני חודשים מספר, נמחק בתאונת מחשב קטלנית וחזר לחיים כעת)
חטאתי ופשעתי - הציטוט שבכותרת הוא מסרט ולא ספר. אבל הרגע הזה ב"ספיידר" לקרוננברג (שהייתי ממליצה עליו, היות והוא מושלם, יפהפה, מופתי, אבל מעטים שרדו אותו אז אני מהססת) מתאר כמעט בדיוק את התחושה שלי עת סיום עונת הסמינרים, כשקמה העריצה מקן הניירת שיצרה לעצמה ופוקדת: טור. וביקורת.
רוּחַ וְצִלְצוּלִים – קלאסיקות ספרותיות מנקודת מבטה של סטודנטית מתוסכלת למדעי הרוח
דקאמרון / ג'ובאני בוקאצ'ו
שלוש פעמים ניסיתי לכתוב ביקורת על החולה הנצחי והאהובה. שלוש. ובכל פעם שהתיישבתי לכתוב את הביקורת הזו, שמעתי קול קטן לוחש לי בפולנית: "זה מה שאת עושה? כותבת ביקורות במקום לכתוב עבודה סמינריונית? פויה!"
מה לעשות כשאנשים, שמכירים אותך באופן שטחי יחסית, מחליטים שאם את באה לבקר מצידו השני של העולם מה שצריך לקחת אותך לראות זה חנויות ספרים, גדולות והרבה? חשוב מכך - מה אם מתברר שהם ממש, ממש צודקים?
ניו יורק. כשבעה-עשר קילו ספרים אחר כך. רשמים.
זה ידוע שאנחנו דור נוסטלגי – ויעיד השכנוע המינימלי שנדרש על מנת לגרום לכל חבורת בני עשרים ומשהו שמכבדת את עצמה לפצוח בשירה של גברת פלפלת, החתול שמיל ושאר שירי פתיחה של תוכניות שאהבנו בילדותנו. אבל נוסטלגיה היא לא מושג אחיד.
רוּחַ וְצִלְצוּלִים – קלאסיקות ספרותיות מנקודת מבטה של סטודנטית מתוסכלת למדעי הרוח
רוּחַ וְצִלְצוּלִים – קלאסיקות ספרותיות מנקודת מבטה של סטודנטית מתוסכלת למדעי הרוח
יוליסס. כבר בתחילת הסמסטר התנוסס לו השם הזה בתחתית הסילבוס של "ספרות מופת המערב ב'", נועץ בי מבט מאיים, טורד את מנוחתי.