"אל תזוזי" הוא מונולוג ארוך וכאוב ששוטח אב בפני בתו בבית החולים. מצבה של הבת, שנמצאת בתרדמת לאחר תאונת דרכים, דוחף את אביה להתוודות בפניה על החלקים האפלים יותר של חייו. כשלא ברור אם הוא מכה על חטא, מנסה לכפר על מעשיו או פשוט זקוק למאזין שיספוג הכל ולא יגיב, יושב טימוטיאו לצד בתו ומספר לה את הסיפור האמיתי של חייו, חושף בפניה סודות מעברו שממשיכים לרדוף אותו.
טימוטיאו הוא רופא בכיר, נשוי ואב לילדה, בורגני וממורמר, שחייו המושלמים לכאורה מתסכלים אותו. הוא מחפש פורקן לתסכולו במעשה שהוא ספק פיתוי וספק אונס של אישה זרה - איטליה האומללה והשבורה שנאחזת נואשות בכל שביב של חום אנושי ומוכנה לקבל את טימוטאו כמות שהוא, על שתלטנותו ואכזריותו, בכניעה מוחלטת.
כמעט בניגוד לרצונו נשאב הרופא למערכת יחסים הזויה וכפייתית של תשוקה, תיעוב ואפילו אהבה עם האשה הכעורה וחסרת ההשכלה, ששימשה בתחילה רק כלי לפורקן רגשי וגופני. זוהי מערכת היחסים האמיתית והכנה ביותר בחייו של טימוטיאו, והוא אינו חוסך מבתו נטולת ההכרה גם את התיאורים הגרפיים, והבוטים ביותר. לצד מיטתה הוא חופר בנשמתו ומציג את הטוב והיפה יחד עם הבזוי, האכזרי והמכוער שבו.
מתוך סיפורו אנו עדים לשינוי האיטי בתפיסתו של טימוטאו את הנכון והראוי, את היופי והאהבה, אך סופה הטראגי של האהבה הזו, הפלאית והמעוותת, הוא בלתי נמנע, מסרב להכפיף עצמו לספק פקודה ספק תחינה של טימוטיאו - אל תזוזי.
שנים רבות מאוחר יותר, מוצא עצמו טימוטאו שוב מול אשה אהובה העלולה להעלם לנצח מחייו, הפעם זו בתו הגוססת. בווידויו המצמרר מנסה טימוטיאו לכפר על מעשיו כדי שאולי הפעם האשה האהובה תקשיב לו כשהוא מתחנן בפניה - "אל תזוזי".
קראתי את הספר המטלטל והעוצמתי הזה בנשימה עצורה, תוך מאבק בין דחייה ומשיכה כלפי הסיפור.
ואכן, הספר אינו קל לקריאה. הוא מאתגר את הקורא לצלול לתוך העולם העולם הסוריאליסטי והמחניק של טימוטיאו ואיטליה, לזנוח את הערכים וכללי המוסר שלו ולקבל את הדמויות כמו שהן – מנוונות, שבורות, מלאות רגש ומרתקות.
לא יהיה זה מדוייק לומר שנהנתי מהספר, "אל תזוזי" אינו מסוג הספרים המשאירים את הקורא עם חיוך שבע רצון על פניו, אך זהו ספר מרתק שזכה למקום של כבוד על מדפי הספרייה שלי, מקום ששמור לספרים שלא הניחו לי זמן רב אחרי שהנחתי אותם חזרה על המדף.
אל תזוזי / מרגרט מצאנטיני
הוצאה: זמורה-ביתן-כינרת
240 עמודים
תרגום: סביונה מאנה