"מה טוב לו לאדם, שכרסו מלאה. כמה שבע-רצון הוא מעצמו ומהעולם הסובב אותו. מצפון נקי מקנה לאדם אושר – כך סיפרו לי אנשים, שנתנסו בכך – אולם כרס מלאה משיגה אותן תוצאות ביתר קלות ובמחיר יותר זול. אדם שבע הוא אדם סלחן, נדיב ונוח לבריות."

עשו ניסוי: התרכזו במשהו. ממש חזק. מקדו את כל הקשב שלכם במשהו האחד הזה, כאילו העולם החיצון לא קיים. לא משנה מה יעשו לידכם, לא תדעו מזה. אלא אם כן מישהו יגיד את השם שלכם. זה אפקט קוגניטיבי מוכר וידוע, ואצלי הוא כנראה מחווט אחרת: אני בהחלט מסוגלת לפספס את השם שלי, אבל השם "שלושה בסירה אחת" מסוגל להעיר אותי משנתי, בחדר מרופד, אי שם במורד הרחוב מהדובר. לא שאני מבלה את מרבית זמני בחדרים מרופדים, או משהו...
כשאני עצובה, רוב האנשים כבר יודעים לצטט לי משהו מהספר הזה. כשמשהו – כל דבר, בעצם – קורה בחיי, תמיד יש ציטוט משלושה בסירה אחת שיתאים לאירוע. והדרך הכי מהירה לאבד את ההערכה והכבוד שלי (חוץ מלהסתובב בעקבי סיכה, כי באמת – למה שמישהי תעשה דבר כזה?!) היא לומר משהו בסגנון: "שלושה בסירה אחת? לא כזה התלהבתי ממנו / התחברתי אליו / הצחיק אותי". כן, אני יודעת שעל טעם וריח אין להתווכח, אבל זה ככל הנראה הספר המצחיק ביותר שאי פעם נכתב, ואם מישהו מוצא מצחיק ממנו – תשלחו לי עותק, טוב? עד כאן ההסבר הקצר על האובייקטיביות המוחלטת שלי בבואי לבקר את שלושה בסירה אחת של אחד, ג'רום ק. ג'רום, גאון קומי.

"תמיד נדמה לי, כי עובד אני יותר משאני צריך לעבוד לפי הדין. אין זאת אומרת, כי יש בלבי דבר כנגד העבודה. לא ולא, ועוד הפעם לא. אני אוהב את העבודה אהבה גדולה. אני ממש מעריץ אותה. אני מסוגל לשבת ולהתבונן בה שעות על שעות. אני מאושר, כשהיא נמצאת במחיצתי, כאילו היתה אישה אהובה. עצם המחשבה, שתילקח ממני, גורמת לי יסורים ושברון-לב.
כמה עבודה שתנתן לי, לעולם לא אומר: דייני. אני אוהב לצבור עבודה. נעשיתי אספן עבודה והדבר הפך אצלי למין שגעון. חדר עבודתי מלא עבודה על גדותיו. כפי הנראה אצטרך בקרוב להרוס קיר אחד כדי להוסיף מקום בשבילה.
גדולה מזו – אני זהיר מאוד ומשגיח היטב על עבודה מכל מין שהוא. יש לי עבודה, שאני שומרה מכל משמר כבר שנים על שנים ולא תמצא עליה אפילו טביעת אצבע קלה שבקלה. אדם צנוע אני, אך מתהדר אני מאוד בעבודתי. אני מוריד אותה מזמן לזמן מן המדף ומסיר את האבק מעליה ומתבונן בה בזהירות רבה. לא תמצא אדם, שכך ישמור על עבודתו, שלא תנזק חלילה.
אך אף על פי שיקרה העבודה בעיני מכל יקר, עדין לא אוכל לשאת עוות הדין, ואיני דורש לעצמי יותר מן המגיע לי.
ג'ורג' אמר, שלדעתו אין לי סיבה להצטער בענין זה. הוא סבור, כי רק בעטיה של מצפוניות יתרה, נדמה לי, שמעמיסים עלי יותר משמגיע לי, וכי, לאמיתו של דבר, איני עושה אפילו מחצית מכל אשר הייתי צריך לעשות. אך מכיר אני את ג'ורג', שטוב-לב הוא, ואני יודע, שאמר מה שאמר כדי לנחמני ולהניח את דעתי."

ג'רום, ג'ורג' והריס, שלושה היפוכונדרים קוטרים ועצלנים, שכל אחד מהם רואה בעצמו את מתת האל למין האנושי, ואיתם מונטמורנסי, כלבו המקסים והמרושע של המספר, יוצאים לשיט בן שבועיים על התמזה (על אף התנגדותו של מונטמורנסי לתוכנית. הוא היה במיעוט). מטרת הטיול אליו יוצאים השלושה: להירגע ולהחלים ממתחי חיי היומיום והתחלואים שנדמה להם שהם גורמים. הטיול מספק שלל מתחים, בעיות ותקלות משלו, וג'רום, המספר, מגיע מהם לשלל סיפורים משעשעים מהעבר באופן אסוציאטיבי כמעט לחלוטין. בשילוב עם חוסר הרצון של מי מהם לעבוד קשה, ונטייתם להסתבך בצרות בהווה, כל זה מאפשר לנו לקרוא סדרת אבחנות מדויקות על הטבע האנושי והדברים בהם אנשים מתעסקים דרך קבע: תליית תמונות, קנייתן ושינוען של גבינות, פתיחת קופסאות שימורים, מסיבות, שירים הומוריסטיים, אוכל, הכנת תה... כמעט כל דבר שקורה בספר, קטן ושולי או אירוע מכנן בחיי הדמויות, מתואר בפירוט ובאופן כל כך מדויק, כל כך מצחיק, שהייתי ממסגרת את הפסקה ותולה אותה על הקיר. כל זה לצד אמירות כלליות על אופיים של אנשים או על החיים בכלל שיביישו כל ספר עזרה עצמית שאי פעם קראתם בהיותן נכונות יותר ומצחיקות הרבה יותר ממה שכותבים בני זמננו מסוגלים, כנראה, להעלות על דעתם.
אם מתעקשים לחפש נקודות תורפה – הרגעים בהם המספר עוצר להתבונן בנוף ולתאר בפיוטיות את הנהר או משהו כזה או אחר מההיסטוריה הבריטית (מלבד, כמובן, תיאור אהבתם של הנרי השמיני ואן בולן, והשפעתו על תושבי אנגליה בזמנם, שהוא לא פחות ממופתי) הם מה שאתם מחפשים: רגעים איטיים, מתים ביחס לשאר הספר, שבקריאה שלישית כבר תדלגו עליהם ככל הנראה, ושלא תטרחו ללמוד בעל פה, אפילו אם אתם אני. ומצד שני, קצת כמו הפסקת פרסומות בטלוויזיה, הם מאפשרים לנו רגע לעצור, לנשום, לנוח ולהתגבר על כאב הבטן לפני שאנחנו ממשיכים. שלושה בסירה אחת הוא לא הספר המהיר או הפרוע ביותר שנכתב, הוא לא בוטה או מזעזע, והוא מכיל מעט בדיחות יחסית לספר הומוריסטי. הוא כן, לעומת זאת, אירוניה במיטבה, הומור שנובע מדמויות וממצבים פשוטים, נפוצים ויומיומיים שהם בעת ובעונה אחת אמינים ומופרכים לחלוטין. ג'רום ק. ג'רום עושה, בכתב, מה שרוב הסטנדאפיסטים רק חולמים לעשות: הוא מבריק, הוא מהודק, הוא נהדר, והוא פשוט מצחיק.

"הצבנו את הקומקום על הכירה בחרטום הסירה והלכנו אל הירכתים, שם העמדנו פנים, שאין אנו שמים לבנו אליו כלל, וטרחנו בכל מיני מלאכות אחרות.
זו הדרך היחידה להביא קומקום לידי רתיחה על פני הנהר, שכן אם יבחין, שאתה ממתין לו בקצר-רוח, לעולם לא ירתח. עליך להתרחק ממנו ולפתוח באכילה ולהעמיד פנים, כאילו אינך מתכון כלל לשתות תה. אסור לך אפילו להציץ בו הצצה קלה שבקלה. אם כן תעשה, מובטח לך, שמיד תראהו מפעפע ופולט סילונות של אדים ומשתוקק ממש, שתיצק ממנו רותחין לחליטת תה.
לשיטה, המתוארת לעיל, יש עוד תוספת מיוחדת לעתות של קוצר זמן. כשאתם נחפזים במיוחד, אינכם צריכים אלא להודיע איש לאחיו, כי אין בדעתכם לשתות תה כלל. אחד מכם צריך להתקרב אל הקומקום, למען יוכל זה האחרון לשמוע את דבריו, ולקרוא בקול, "אין לי חשק לשתות תה – ואתה, ג'ורג'?" וג'ורג' צריך לענות, אף הוא בקול רם, "אני לא. איני סובל תה. יש לנו משקאות אחרים. תה גורם לי שלשול." מיד מתחיל הקומקום רותח, נשפך על גדותיו ומכבה את האש בכירה."

שלושה בסירה אחת תורגם לעברית יותר מפעם אחת – ניתן למצוא, בקצת מאמץ, תרגום מואר, מבואר, מצויר, מאויר או מאוורר, כרצונכם. התרגום המומלץ לטעמי (אולי כי עליו גדלתי) הוא זה של יאיר בורלא - קצת ישן, טיפה ארכאי במקומות מסוימים, אבל נפלא בעיני. אם אתם סומכים מספיק על הסלנג הבריטי העתיק שלכם, כמובן שמומלץ, וגם לא קשה להשיג, עותק בשפת המקור. אבל למרות שלא קראתי את כולם, שום תרגום, אני מקווה, לא יצליח להרוס את האירוניה וההומור של הספר הזה, ובסופו של דבר – אם עוד לא קראתם אותו, משום מה, פשוט תשיגו כל גרסה שתוכלו, ותקנו את החור הנורא הזה בהשכלתכם. לא להכיר את שלושה בסירה אחת זה אמנם לא עצוב כמו לא לאהוב אותו, ומצד שני – זו בעיה שאפשר, ואפילו מהנה במיוחד, לתקן. את רגשי תודתכם כשתסיימו ניתן להעביר בכל הדרכים המקובלות, כולל כמובן שוקולד והמחאות.