כששלפתי את 'טוב במיטה' מתוך ערמת ספרים פגומים ב20 ש"ח ציפיתי לספר קליל שיעזור לי להעביר בכיף שעתיים פנויות. קיבלתי יותר ופחות ממה שציפיתי.
כריכתו האחרוית של הספר מבטיחה רומן משעשע, סרקסטי ופמניסטי. כריכתו האחורית של הספר טועה ומטעה. "טוב במיטה" הוא לא ספר מצחיק, למעשה, הוא די עצוב.
תחילתו (המבטיחה) של הספר מציגה את קני כדמות אסרטיבית ומשעשעת שנתקלת במצב לא פשוט – יום אחד היא פותחת עיתון ומגלה שהחבר שלה לשעבר כותב טור המתאר בפרוטרוט את מערכת היחסים שלהם, וכדי להוסיף חטא על פשע גם קורא לטור "לאהוב אישה גדולה". ההמשך,כאמור, מאכזב. קני גולשת לניורוטיות גוברת באשר למשקלה ולתהומות של דכאון על אובדן החבר ממנו נפרדה חודשים ספורים קודם לכן (כן, ההוא שקרא לה שמנה בעיתון).
הספר מתובל אמנם בהומור ציני, ומפעם לפעם אפילו מצחיק ממש, אך האווירה שבו היא דיכאונית ובכיינית בעיקרון. קני מנסה להצטייר כאנטי-גיבורה, כבחורה שמנה אסרטיבית ואינטלגנטית שאוהבת את עצמה, אך מעטה הציניות הדק מסתיר אך בקושי את התיעוב העצמי שלה. הצלחה מקצועית וחברות אמיתית אינם מספקים את קני, שמחפשת לאורך כל הספר דווקא את אישורן של מהדמויות הגבריות שבחייה ומגדירה עצמה על פי צורת הראייה והגחמות של גברים אלה.
אך יותר מכל הפריע לי סיומו של הספר, גם אם לא נפנה לספויילרים ניתן לומר כי הקבלה העצמית מגיעה, בסופו של דבר, לא כהארה, כהבנה שהיא "בסדר גמור כמות שהיא" אלא בזכות דעתו של גבר, וגרוע מזה, מתוך טרגדיה אישית, במעין הכרה שלהיות שמן זה איום ונורא אבל יש דברים יותר גרועים, אז מילא... סוג של פראפרזה ספרותית לבדיחות קרש בסגנון: "מה גרוע יותר מלמצוא תולעת בתפוח?" "איידס".
יותר מכל הזכיר לי הספר את ספרה של הלן פילדינג "ברידג'ט ג'ונס". גיבורת הספר, קני, היא מעין ברדג'יט ג'ונס, אם ג'ונס הייתה יהודיה ובאמת שמנה (ולא, 60 ק"ג זה לא שמן אלא אם כן גובהך הוא 145 ס"מ). אך בניגוד ל"ברידג'ט" שהציג את עצמו בדיוק כמה שהוא – ספר מצחיק ורדוד במקצת, מעין סאטירה על דור הרווקים בני ה30+ של ימינו, הרי שנדמה ש"טוב במיטה" מנסה להיות עמוק,שנון, בוגר ונשי, ונכשל בצורה מחפירה. אין פה מסר של פמניזם, קבלה עצמית או אפילו התרסה שנונה אל מול החברה. יש פה עוד ספר על אישה שזקוקה למבטו המעריך של גבר כדי להעריך את עצמה ולטרגדיה כדי לקבל את עצמה.