אין ספק שספרו החדש של דוד גרוסמן אינו מיעד לחובבי הספרים הקלים והמבדרים,אלא לאלה מבנינו המעריכים ספר מורכב,כתוב בעברית קולחת ובמיוחד ספר שנוגע עמוק בפנים. ספר שלוקחים איתך הרבה אחרי שהקריאה הסתיימה,ולא שוכחים..

קשה מורכב ומדהים,אלה שלוש המילים שעולות לי בראש.

הספר מתחיל בנק מבט מהעבר ומספרת על עלילותיהם הראשונות של המשולש המהווה את מרכז הספר, אורה אברם ואילן.

זה הוא מסעה של אורה,שבלית ברירה שולחת את בנה,רגע לפני השחרור, חזרה לחזית המלחמה (מלחמת לבנון השנייה).
מתוך תחושה פנימית,אורה מחליטה כי אינה יכולה לשבת ולחכות לבשורה (הבלתי נמנעת?),אלא יוצאת מלווה באהובה מן העבר (אברם) להליכה בשבילי ישראל.

הספר נותן תחושה שהזוג לא לבדם במסע,אלא ,גם הקורא (אתה!) נמצא איתם בשבילים וחווה יחד איתם את מפחי הנפש שהם עוברים.
לאורך הספר עורם גרוסמן רבדים רבים ותפניות שונות ומגוונות באופן שרק וירטואוז כמוהו מסוגל.
תיאורי הנוף הרבים החבויים בעלילה אינם לחובבי התיאורים המילוליים בלבד,מפני שהם נותנים תחושה של ארץ ישראל היפה. שביליה,נופיה,אנשיה ואף נפשה, שכל אלה ועוד הם חלק מכל אחד מאיתנו.
עם זאת היו מספר סצנות שבהן בחרתי רק לעלעל במהרה מפאת חוסר האמינות שגרמו לי להרגיש,ההרגשה שמשהו מבוים חדר לי למסע .

יומן מסע זה אינו מוותר לגיבוריו ולו אף לרגע,וחושף פרטים רבים על חייהם ועל מחשבותיהם בצורה שלעיתים גורמת לך להרגיש שזה נורא מוכר לך פתאום, ושאולי בעצם גם אתה היית שם איתם.
את הספר גמעתי במהרה,על אף 633 העמודים שבו.
אל תפלו בפח,זהו אינו ספר ארוך ומייגע אלא חווית קריאה כואבת ומופלאה שבה אתם עומדים לקחת חלק.

למרות זאת,עם הסוף היה לי מאוד קשה - אל דאגה לא מגלה!
אך בעיניי ובפי הוא השאיר טעם מר של חוסר בחירה ורצון להתמודד עם הסיטואציה.
התחושה שליוותה אותי בסיום הקריאה היא שגרוסמן לא בחר כיצד לסיים, כאילו והיה ילד קטן שלא ידע איזו פנייה לקחת בדרכו,ובסוף פשוט חזר לביתו..

הסוף אינו ראוי לספר,אך הספר בהחלט ראוי לקריאה!

עוד ספר שהתווסף לערימת הספרים שבביתי,שגם לאחר הקריאה הייתי פשוט חייבת עותק משלי..

מיכל