ספר זה הוא מתכון פשוט וקל לכל מי שאי פעם תהה כיצד נראים מבפנים חיי ההתבגרות הרגשית והמינית של נערה צעירה,רגישה ואף מעט זקנה באופייה.
רבקה (ריבי) היא נערה, ספק ילדה ספק אישה, שכל חייה קורים לה לפתע, והיא, מתוך רצון פנימי ליחס והבנה,פונה לכתיבה ביומן.
את ריבי תופסת אהבה חזקה מנשוא, שונה ובלתי מקובלת בחברה, למורתה הצעירה.
לאט לאט, מחלום מעורבב בפנטזיה, מתחיל סיפור אהבה זה לקרום עור וגידים, וגורם לתהפוכות וגילויים חדשים בחייה של ריבי.

את כל אשר בלבה,מכתבת ריבי באופן אירוני לאנה פרנק,וחותמת בשם חברתה הדמיונית של זו, קיטי.
ריבי מוצאת את עצמה מרותקת לסיפורה של אנה, ובמיוחד מעריצה את יכולתה לחיות את חייה במלואם, אף על פי חייה במחבוא והצורך להסתתר מן העולם. ובעצם בניגוד מוחלט לאנה, ריבי היא זו המחליטה, שדווקא את חוויות החיים האמיתיים שלה, תכניס למחבוא מפני העולם.

הצורה בה נערה זו חייה חיים רגילים לחלוטין לעיניי המתבונן מהצד, ילדה כה תמה ופשוטה עם שתי צמות וחולצת מדים כחולה, אך בפנים הדמיון עולה על גדותיו וסערות ורוחות משתוללות.
רעיון זה, ברור ככל שיהיה, על קיומם של צדדים רבים ודפוסי התנהגות שונים ואף מנוגדים לחלוטין באדם, קסם לי והשאיר אותי במחשבה גם לאחר הקריאה.

את הסיפור עצמו מספרת ריבי כאישה בוגרת, עם משפחה, בעל וכל החבילה. המשחק בין מחשבותיה ותחושותיה של ריבי הנערה, מול זו הבוגרת אף יותר והנקייה מיצר האהבה ההרסני, מרתק, וגורם לנו כקוראים לעבור יחד איתה את שלב ההתפכחות וההבנה.

ספר זה אמור כביכול לעורר איזה דיאלוג פנימי ומוסרי אצל הקורא על אופייה של אהבה זו, ועולה המחשבה, האם ערכי המוסר הם מה שמתווה פה את השיפוט? או האם יש לתת לתום להשתלט ולתת הזדמנות להביט מעבר ולראות את המשהו האחר..

ספר אינטימי וערום, בצורה שלעיתים גורמת לך להרגיש מבוכה בשם הדמויות, תחושה שנתנו לך להיות קרוב מדי, כאילו ניתן היה להושיט את היד ולגעת.

ספר עם נקודת מבט שונה,ובהחלט שווה קריאה.