מה יש בו, בספר הזה, שגרם לי להתאהב בו? לא מדובר בקלאסיקת ילדות שלי, אבל לדעתי, מדובר בקלאסיקה לכל דבר. ומהי קלאסיקת נוער אם לא ספר שחוזרים וקוראים בו, ספר שאיזכורו מעלה על שפתינו חיוך מרוצה ומטופש משהו? אז הכרתי את קלאסיקת הנוער הזאת כמבוגרת, אז מה? מי אמר שאסור?
הטירה הנעה מתרחשת, כמו רבים מספריה של ווין-ג'ונס, במעין עולם מקביל שבו קסמים הם תופעה נורמטיבי לגמרי. סופי, הבת הבכורה משלוש בנות, נמלטת מאמה החורגת הרעה ויוצאת לחפש את מזלה תוך אמונה שלמה שבארץ האגדות הבת הבכורה נידונה תמיד לאסון – והאסון אכן מוצא אותה. מכשפת השממה האיומה הופכת אותה לקשישה. בשלב זה אין לסופי מוצא מלבד מסע אל הטירה הנעה בה מתגורר המכשף הנורא האול, שטורף את ליבן של נערות צעירות ושדון האש שלו. מרגע זה נתקלת סופי ביצורים קסומים שונים ומשונים, מלכים ומכשפות, מתקפת ריר ירוק והרפתקאות לרוב, כמצופה מספר פנטזיה משובח לנוער. כלומר, בערך. גדולתו של הספר נעוצה בכך שהוא לא שבלוני, האם החורגת אינה רעה כל כך, המכשף הרשע הוא בעיקר נרקסיסט משעשע עם פחד ממחוייבות, וסופי ממש אינה הגיבורה הנשית, העדינה והביישנית המוכרת לנו מהאגדות – היא הופכת לזקנה צינית, שתלטנית, חטטנית בלתי נלאית ועקשנית לא פחות מהאול.
את "הטירה הנעה" אפשר לקרוא בשני אופנים לפחות. הספר הוא ספר נוער מקסים, עמוס קסמים, מכשפות, מאבקים, שדונים וכל מה שהופך ספר פנטזיה לנוער למרתק, וחובבי הז'אנר ימצאו בו את כל הדרוש לאחר-צהריים מענג של הרפתקאות.
אך הוא מציע לקורא המבוגר הרבה יותר מזה. הספר מציג בפני הקורא פרשנות חדשה ומשעשעת, שלא לומר סרקסטית, ליחסים בין בני אדם – יחסי כוחות בין גברים ונשים, רומנטיקה, משפחה, הפרשי גילאים, הכל מתואר בשנינות כובשת ומהווה שינוי מרענן ונפלא, בעיני, ממספרי הפנטזיה הקלאסיים.

יש לא מעט ספרים מצויינים שאם קוראים אותם בגיל ה"לא מתאים" קשה להתחבר אליהם, אך "הטירה הנעה" אינו ספר מסוג זה. גם היום אני מונה את"הטירה הנעה" בין הספרים החביבים עלי. אין לי ספק שלו היה נופל לידי בגיל 11 הייתי מונה אותו בין קלאסיקות הילדות שלי, אך הקריאה בגיל מבוגר גרעה מעט מאוד והוסיפה המון להנאה שלי בזכות הרבדים הנוספים שאולי "אני בת ה-11" הייתה מפספסת.

הטירה הנעה / דיאנה ווין ג'ונס
מתרגמת: גילי בר- הילל
הוצאה: כתר
273 עמ'