"כמה מהר חובר הזמן לחברו הטוב, המקום, שני משתפי פעולה, מלשנים, בוגדים, מפקירים שני אנשים לאותו מקום באותו זמן".
אדם וסופי הוא הרומאן השני ליניב איצקוביץ',אחרי שספר הביכורים שלו "דופק" זכה להיות ספר הביכורים של ה"ארץ".
ספרו השני של איצקוביץ' מתחיל כרומאן בלשי,אך זוהי רק הפלטפורמה לרומאן וירטואוזי המורכב מפסיפס מדוייק של תמונות של חיי אדם.
במרכז אדם וסופי,שני צלמים,בני-זוג לשעבר.אדם מתעד את המוות וסופי את הוויית החיים את היומיום.
הספר מאמת ומעמת עם זכרונות - הזיכרון האישי,הזכרון הלאומי וזכרונות שעוברים במשפחה.
הדמויות הצבעוניות שמלוות את הספר,שומרות על אמינות גבוה ומייצרות אמפתיה,היות והן כל-כך אנושיות וישראליות.
ברובד העמוק יותר ישנה אמירה מאוד חזקה ונוקבת-עלינו כחברה וכאנשים.