יש כמה סופרי פנטסיה שמסוגלים, בהינף קולמוס, לברוא עולם חדש וייחודי, מלא דמויות מופלאות הסוחפות את הקורא להרפתקאה. ישנם סופרים אחרים שמסוגלים רק ליצור השתקפות עכורה, כמו מראה מאיכות ירודה, של העולמות המופלאים שבראו אחרים. טרי גודקיינד, למרבה הצער, נמנה על הסוג השני.
אין זאת כי הספר גרוע בצורה יוצאת דופן. הוא חביב, משעשע, מותח לעיתים, קריא ואפילו קולח. אך הוא משתייך לסוג ספרי הפנטסיה שהוציאו שם רע לז'אנר כולו, שכן, אף כי "חוק הקוסמים הראשון" והמשכו "אבן הדמעות" מציעים לקורא עולם נחמד ומעניין(גם אם לא מקורי במיוחד), הרי שהעלילה, הכתיבה והדמויות פשטניות, שטחיות ושבלוניות מעיקרן.
בכפר זה או אחר, גדל באלמוניות גבר צעיר המגלה יום אחד כי הוא קסום ומיוחד ונועד לחיים קסומים, מיוחדים ואלימים במיוחד. הוא יוצא למסע מלווה בקוסם זקן עם הרגלים משונים (על תקן היועץ החכם), אשה יפה עם סוד אפל ולוחם עצום מידות וטוב לב. כל זה, כמובן, על רקע מלחמת האור באופל וסוף העולם הקרב...
נשמע מוכר? סביר להניח שהתיאור הזה מוכר לכל חובב פנטסיה מתחיל, שכן הוא מתאים לכמה עשרות ספרים מהז'אנר, ולאו דווקא לאיכותיים שבו. במהלך הקריאה השתלטה עלי אט אט התחושה שכבר קראתי את הספר הזה פעם, או לכל הפחות כבר קראתי את הספרים מהם מורכבת עלילתו של "חוק הקוסמים הראשון".
גם הדמויות והיחסים בינהן לא מצליחות להעפיל מעבר לשטחיותה של העלילה. הדמויות הן חד ממדיות, מחשבותיהן ותובנותיהן ברורות מאליהן ומוגשות כשהן לעוסות ומפורשות שוב ושוב, לטובת הקורא קשה ההבנה ביותר. הרגשות מתוארים בצורה שטחית, החברות והאהבה לא נבנות לאיטן, ובכך נגזלת מהקורא את ההנאה שבהתחברות האיטית לדמות, ההתאהבות בה דרך עיניו של אחר (ולמה לטרוח לפתח יחסים בין דמויות כשאפשר להפגיש דמויות שיצהירו, עוד באותו עמוד, "אנחנו חברים!" ?)

הייתי יכולה לפטור את "חוק הקוסמים הראשון" בתור ספר פנטסיה ל"מתחילים", סיפור אגדה חביב, מותח ובלתי מזיק המיועד בעיקר לנוער, לולא פן אחד שלו שהפך את הספר לבעייתי במגוון רמות - הסקס והאלימות. לא סתם "מניין הגופות" הרגיל בז'אנר, אלא עינויים, קריעת איברים ושפיכת מעיים לרוב. לא סתם סקס, אלא אונס, סאדו-מזוכיזם ואף פדופיליה מופיעים בספר. נראה שהסופר מתעמק ומתפלש בסצנות אלה, ובכך גוזל מספרו את קסם הפשטות והתמימות שיכלו לחפות על הפשטנות והשטחיות שבו. ספר עם תכנים מיניים בוטים ואלימות כה מפורשת ומפורטת מצהיר על עצמו כספר המיועד לקהל בוגר, מה שהופך את הכתיבה הירודה לבלתי מקובלת בעליל(אף כי בעיני גם הכתיבה הירודה לילדים בלתי נסלחת בעליל, אבל זה דיון אחר וינוהל בפעם אחרת).
מבחינת הכתיבה והעלילה הזכיר לי "חוק הקוסמים הראשון" את "רשומות רומח הדרקון", רק ללא החן שבו (וללא חסד הנעורים שאני שומרת לרומח הדרקון הישן והטוב), כלומר, אם "רומח הדרקון" היה מתובל בתיאורים סאדיסטיים להפליא ופורנוגרפיים למחצה.