מתברר שירושלים מארחת לה מפעם לפעם יריד ספרים בינלאומי, עם פרסים ספרותיים מכובדים, וסופרים, ודברים. אפילו הייתי בו פעם או פעמיים, אבל תמיד נקלעתי לשם במקרה כשמסרו לי שצצו המוני ספרים בבנייני האומה. אף פעם לא ידעתי באמת במה מדובר. הפעם הלכתי מוכנה יותר, ושבתי עם רשמים:
1. ירידי ספרים זה כיף.
2. ירידי ספרים זה כיף במיוחד כשנתקלים באנשים שמכירים, ואפשר להסתובב ביחד, להזיל ריר על ספרים מסוימים ולצחוק נורא על אחרים.
3. אני אדם שטחי בעליל, ושופטת ספרים על פי כריכתם. מה שהופך את הנטייה (בעיקר של הוצאת ידיעות אחרונות) לכרוך ספרים בכריכות פלסטיק מבריקות-עד-מטאליות, צבעוניות, רעשניות ומעצבנות, למאוד בעייתית בעבורי. ספרים צריכים להיות נעימים למגע, מרגיעים, ואפילו יפים אם אפשר. לא, אם תגרמו לזה להיראות כמו עטיפה של דיוידי זול לא תעבדו על אף אחד - זה לא סרט, וזה לא זול. כל מה שעשיתם זה לנכר אותי. לא חבל?
4. אני באמת, באמת חייבת לעבוד על הבעייה שלי בדחיית סיפוקים כשזה מגיע לרכישת ספרים. יש לי כל כך הרבה ספרים שעוד לא קראתי אפילו על המדף, איך זה שאני לא מסוגלת לעבור ליד דוכני ספרים בלי לרכוש עוד כמה?
5. יוסי שריד הוא נואם מצוין. מבדר, שנון, חריף, קליל כשצריך ומדכא כשצריך. רק חבל שלא נתנו לו לדבר על ספרות, וגררו אותו לויכוחים פוליטיים. היה כיף גם ככה, אבל מאוד רציתי לשמוע יותר ממה שיש לו לומר על ז'אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית, מה דעותיו הפוליטיות אני כבר יודעת. בכלל, האירוע היה יכול להיות מוצלח יותר כפאנל עם שני סופרים בו זמנית מאשר בצורת ראיון נפרד עם כל אחד מהם. חבל.
6. יש בעולם ספרים ששוקלים בערך כמוני. תהרגו אותי אם אני מבינה מה מטרתם - אפילו ככלי רצח הם לא יכולים לשמש, אי אפשר להניף אותם כראוי. גם לא כמשקולת נייר, היות וצריך להרים אותם כדי לשים תחתם נייר כלשהו שיוכלו להכביד עליו במשקלם.
7. זה מגניב מאוד שיש יריד בינלאומי, אבל בפועל יוצא מזה שיותר ממחצית מהדוכנים היו לא רלוונטיים בעליל בעבורי. מה שהופך את שבוע הספר ליותר כיף - פשוט יש שם יותר ספרים (והם גם קצת יותר זולים).
8. ממה שכן היה בשפה שאני מבינה, בערך חצי היה שייך לסטימצקי. סטימצקי אני יכולה למצוא בכל מקום ובכל עת, תודה. לירידי ספרים אני הולכת בשביל דברים קצת איזוטריים יותר.
9. אני אוהבת ירידי ספרים. טוב, זו אולי לא מסקנה מרעישה או חדשה במיוחד, אבל תמיד נחמד להיזכר בה מחדש.
שוב בשנה הבאה?