הסיפור נפתח ביום שחרורו של דניאל,גיבור הספר, מצה"ל, ומתפתח למערבולת המערערת את עולמו.
דניאל קצר הרואי הוא צעיר ביישן מעט, התוהה על משמעות חייו, אך חיפושה של המשמעות אינו ברוח הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית המתארת אדם שהושלך לקיום בעולם, הסופר מעניק לגיבור מידה לא מבוטלת של חירות ואחריות למעשיו.
אנו מתוודעי לדמויות השונות המלוות את חייו של דניאל - שתי אהבותיו הגדולות,נירה התלמידה וברוריה המבוגרת ממנו ביותר מעשר שנים. פרדי, חברו מן השירות הצבאי, דון ז'ואן מצליח מאוד אשר מפיל בקסמו כל אישה, ועובדי הבנק,חבריו לעבודה של דניאל- עזרא הבוס הקפדן והעוין, וציון שנלכד ברשתה של אנט, הלקוחה היפהפייה.
מערכות היחסים בין הדמויות ואגודה שמקים דניאל להבנת המציאות האחרת עומדות במרכז רומן מעניין זה.
העלילה מתפתחת על שני צירים: האחד ההתנסות החושנית והוודאות שבאה בעקבותיה, והשני חיפוש הוודאות בהבנתה של המציאות האחרת. לאורך הספר ניכר המתח בין אהבה לבין משיכה מינית, הניגוד בין הדון ז'ואן לבין הצעיר הביישן. את העלילה מניעה החידתיות של הוודאות ושל מערכות היחסים השונות, כמו גם כוחן הדמוני של הנשים הארוטיות, ברוריה נירה ואנט.
המציאות האלטרנטיבית בספר אינה מבטאת השתלטות של המיסטיקה על העלילה ועל רוחו של המספר, השומר על מידה רבה של רציונאליות. אולי נכון יותר להגדירה כניסיון להגיע לידי הרמוניה. מציאות זו משלימה את המציאות הקיימת ואיננה בהכרח אשלייתית או מערערת את התודעה.
עיצובה של מציאות זו והשימוש בקוצר הראיה של הגיבור לכך, מוסיף נופך פנטסטי לעלילת הרומן ומגוון אותו גם במהלכו וגם בסיומו.
הספר מתאר היררכיות של כוח ביחסי נשים גברים, ביחסי גברים גברים, ובמקום העבודה. דרך ההישרדות המוצעת כאן היא חיובית ורחוקה מדרוויניזם חברתי. הבנק מתואר כאן כמעין מיקרוקוסמוס של החברה, על יחסי הכוח, השנאות, האהבות והתככים.
נראה שהסופר מייחס משמעות רבה למקום, לתיאור הקונקרטי של נופי מרכז הארץ, אשקלון, תל-אביב, בת ים, יפו. הים הסמוך מרכך כל תחושה של ניכור אורבאני. הים מתואר בפירוט כנוף פיזי, כהשתקפות נוף התודעה, כמקום אקזוטי של חירות ואף כמקום של מרפא. חיפוש המשמעות של הגיבור וההתבוננות בים הזכירו לי במשהו את הרומן "מסע דניאל" של יצחק אורפז.
קראתי את הרומן במהירות ובנשימה עצורה במשך יומיים "ברוטו". עשיתי הפסקות רק לעיסוקים דחופים. אין זה ספר טיסה. הספר קליל, שוטף, רהוט ואינו מכביד על הקורא, אך יחד עם זאת מעורר מחשבה ובעל סוף מפתיע. בכוחו של המספר לטוות עלילה מרתקת וגם להחכים אותנו במחשבות מאלפות על החיים ועל הקיום האנושי ללא נפנוף בלמדנות מנקרת עיניים.
הוצאת חלונות
339 עמ'
ב', 01/18/2010 - 18:36
"ניפגש במקום שאין בו חשיכה" היא ציטטה המאיימת על חיי גיבורו של ג'ורג' אורוול בספרו "1984". עמנואל הוא ביבליופיל. כשהוא מרוחק מהספרים, הוא מפתח סימפטומים קליניים. עלילת הספר מתרחשת לאורך עשרות שנים. אמו של עמנואל השתדלה לשרוד אתו את המצב הכלכלי ששרר, בארץ בשנות החמישים , ובעקשנות ובעקביות היא מחבבת עליו את עולם הספרים ובעיקר מנסה להציל אותו מהאלימות שבו. הוא עובד בחנויות ספרים ידועות וגונב מהם ספרים. במרכז הספר, תעלומת רצח הכתובה בסגנון ה'בלש האפל' כמחווה לסופרי הז'אנר, בעיקר לג'ימס מורגן קיין(הדוור מצלצל פעמיים)
הסיפור שומר על עקרון ההמרטיה -. מושג מרכזי בתורת הטרגדיה על פי אריסטו המציין חטא, אשמה, .. המרטיה נחשבת כשלב ראשון בהשתלשלות הטרגית ואף קובעת את אופייה של הדמות הטרגית.
בסיפור זה, עמנואל מואשם ברצח אווה, אישה שפגש באקראי. לאחר ששוחרר, הוא מחפש אחר הרוצח אבל בכדי להגיע לרוצחה, הוא מבין שעליו לשוטט בעברו האלים שהחל באשקלון ועד לגניבת הספר הראשון. הוא מתקבל לעבודה בחברות לא חוקיות לגביית כספים, לומד לשבור ידיים ורגליים של חייבים. לאחר שהוא צובר נסיון בתחום, הוא פותח משרד חקירות משלו. במסגרת עבודתו הוא מתוודע לפושעים ולנוכלים ידועים, ונפגש עם דמויות מוכרות מהעולם התחתון ומעולם הכספים של תל-אביב. תוך כדי עבודתו, הוא משתתף ברציחתם של שלושה אנשים שהוא חושב לשותפים ברציחתה של אווה עד שהתגלה לו בצורה אכזרית ביותר שאף אחד מהם לא היה אשם ושאחד הנרצחים הוא האדםהקרוב אליו ביותר מבלי שידע על כך. כמו בסיפור-אדיפוס. לקראת סוף הספר, כשאמו גוססת, היא מספרת לו שאווה היא לא סתם בחורה שפגש אלא חלק מעברו. הלם זהותה של אווה קשה מדי עבורו וההתאוששות ממנה בלתי-אפשרית, אבל הוא כבר מבוגר מדי ועייף להתמודד עם הידיעה. הוא מעדיף לשקוע אל תוך הזקנה ולחכות ל'שינה הגדולה'. ספר מרתק, הנוטל כל מנוחה מהקורא למן השורה הראשונה! מזכיר סיפורים כמו 'צ'יינטאון' של פולנסקי, קללת בני דאין ועוד. עובדי האתר נדהמו לתגליות שבספר כמו סופר רב -מכר ידוע בארץ שסיפור שלו 'מתאים' יותר מדי לסיפור אמריקאי, מה האמת שמאחורי סוחרי ספרים יד שניה, הידועים והידועים פחות, חנויות ספרים שרוב חובבי הספרים מכירים ואולי לא, סופרים שכותבים בפסבדונים, גנבי ספרים, שיטות גניבה מפתיעות, ועוד ועוד.
272 עמודים
מעריב על הספר ניפגש במקום שאין בו חשיכה:היה או לא היה?לא ברור מה עומד מאחורי ספרו השערורייתי, הקריא מאוד, המשונה, הגס, המיני, המגעיל, האכזרי והמשעשע של עימנואל מטלון, המוגדר בכותרת המשנה שלו כ"זיכרונותיו של גנב ספרים" ("ניפגש במקום שאין בו חשיכה", הוצאת ירדן). כי המספר מתוודה כאן לא רק על גניבת אינספור ספרים, שהוא מונה אותם בשמותיהם, בטעם משובח למדי, מסביון ליברכט עד גינטר גראס, כמעט מכל חנויות הספרים המרכזיות בארץ (שגם אותן הוא מונה בשמותיהן), אלא גם בשותפות לפשעים מסוג רצח והפעלת אלימות קשה כלפי חייבים, במסגרת תפקידו כגובה חובות. נורא, נכון? הקוראים מתבקשים להאמין כי המספר כאן זהה עם הסופר, עימנואל מטלון, כיום בלוס אנג'לס, כמסופר על הכריכה, שכמו גיבורו "עבד בחנויות ספרים ובהפקת ספרים, עבד כגובה כספים עבור חברות גבייה". אה, אז זה הוא? ממש הוא? זה הוא שמספר על זיוניו, גניבותיו, פשעיו? זה הוא שמתוודה או שמדובר כאן על משחק ספרותי מסויים בעל אופי מוקומנטרי? לא ברור. מה שברור שהאיש בקי להפליא לא רק בהוויית הספרות הישראלית, אלא גם בהוויית הבוהמה התל-אביבית והירושלמית של שנות השישים והשבעים, בשהויות בבתי סוהר ובמחלקות אישפוז פסיכיאטריות, בהתרועעות עם זונות תל-אביביות, וביחסי מין מזדמנים עם ספרניות, פקידות ושאר המין הנשי. חלק גדול מן התיאורים כאן נשמע אותנטי מכדי שיומצא על ידי מוח ספרותי קודח. וזה גם ערכו העיקרי של הספר הזה המשחזר תקופה שלמה, המאופיינת בין השאר על ידי חוברות טרזן וגמד ושערי העולם הזה, כאילו יצאו כולם מהארכיון המיתולוגי של אלי אשד (בינתיים שמעתי שמחבר הספר הוא בעל חנות ספרים תל-אביבית. מעניין. מעניין מאוד). לא ברור לי למה לא קראתי עדיין כתבת צבע נרחבת על כל הסיפור בעיתוני סוף השבוע.