הרבה זמן אני דוחה את כתיבת הביקורת על בית השינה - כי קשה לכתוב על משהו שכל כך אוהבים, וקשה לכתוב על בית השינה, ונראה לי בלתי אפשרי לכתוב על בית השינה שאני כל כך אוהבת. ומצד שני, הפן המיסיונרי באופיי לא מאפשר לי לחיות בשלום ושלווה בלי לחלוק את הספר הזה עם כל מי שיקשיב.

ג'ונתן קו כותב ספרים מתוחכמים ומתחכמים - אינטליגנטיים, אלגנטיים, מורכבים... ומעצבנים למדי, כאלה שנראים בדרך כלל יותר כמו תרגיל בכתיבה מאשר כספר. כלומר, כתב. כיום הוא כותב בעיקר רומנים נוסטלגיים ומשעממים על שנות נעוריו. אבל איפושהו בין התרגילים הבוסריים לזיקנה המשמימה, ג'ונתן קו כתב ספר אחד מושלם לחלוטין. ויש כל כך מעטים מאלה, שכל השאר נסלח לו באופן אוטומטי.

בית השינה מחולק לחמישה חלקים, על פי שלבי השינה: שלב 1, שלב 2, שלב 3, שלב 4, ושנת תנועת עיניים מהירות שהיא שנת החלום. הוא גם מחולק לפרקים אי-זוגיים וזוגיים, שמתרחשים בשתי תקופות שונות: אנו נחשפים, לסירוגין, לחייה של קבוצת סטודנטים מתוסבכים בשנות השמונים, ולחייהם הבוגרים בסוף שנות התשעים. רובם סובלים מהפרעות שינה כאלה ואחרות וחיי אהבה מסובכים ובעייתיים, כולם עושים טעויות מטופשות אך בלתי נמנעות, וכמעט כולם מעוררים הזדהות עמוקה בשלב זה או אחר של הספר.

באשדאון, בניין מפואר-אך-מתפרק על חוף ים, מתגוררת חבורה של סטודנטים. שרה, אישה חולמנית ומשונה מעט, נפרדת מגרגורי הקר והמרוחק ופוגשת את רוברט, שמתאהב בה נואשות. טרי, סטודנט סנוב לקולנוע, ישן כל הזמן, רדוף על ידי חלומות נפלאים. וורוניקה הפמיניסטית הלוחמנית היא סטודנטית למנהל עסקים שאהבתה האמיתית היא התיאטרון. שנים אחר כך מגיע טרי לאותו אשדאון, עכשיו קליניקה לבעיות שינה. טרי, שלא ישן מאז ימיו כסטודנט באותו המקום, כבר לא בקשר עם שרה, מורה בודדה בהווה, אך שניהם רדופים על ידי עברם המשותף. בין לבין, מפוזרים בספר פרטים תלושים-לכאורה כמו תמלולים של פגישות בין מטפל ומטופלת או מאמרי עיתונות שהשתבשו, שחשיבותם לסיפור הולכת ונחשפת. המוני פרטים מזעריים משתלבים באופן מושלם, גם אם על מנת לזהות את חלקם דרושה גם קריאה שביעית - תמיד יש עוד משהו לגלות בספר, אבל הוא מצליח להתעלות על החידתיות והפרטים ולהיות יצירה שלמה כבר מהקריאה הראשונה. כל זה מתובל בהמון שנינות ובהומור שלא פוחד להגיע אל סף הגרוטסקה כשצריך.

בית השינה הוא עדיין מתוחכם, מתחכם, מורכב, לא-לינארי ומעט משונה, אבל הוא גם מצחיק וזורם וחם ומלא בדמויות אנושיות ונוגעות ללב. הוא קו האמצע החמקמק בין מחושב מדי ורגשי מדי, איזון של לב ומוח שכמעט בלתי אפשרי להשיג, לא רק בספריו של ג'ונתן קו אלא בכלל. וכל התיאור הארוך הזה לא מצליח ללכוד דבר מקסמו וחינו של הספר. פשוט תקראו בעצמכם.