יום בהיר אחד, חרב עליו עולמו של אדמונד דאנטס.

אין זה דבר של מה בכך, לנסות לכתוב ביקורת על הספר האהוב עליך בעולם כולו, כך שעדיף, אולי , שאתחיל בתיאור.

מה יש בו, בספר הזה, שגרם לי להתאהב בו? לא מדובר בקלאסיקת ילדות שלי, אבל לדעתי, מדובר בקלאסיקה לכל דבר. ומהי קלאסיקת נוער אם לא ספר שחוזרים וקוראים בו, ספר שאיזכורו מעלה על שפתינו חיוך מרוצה ומטופש משהו? אז הכרתי את קלאסיקת הנוער הזאת כמבוגרת, אז מה? מי אמר שאסור?

ספר זה הוא מתכון פשוט וקל לכל מי שאי פעם תהה כיצד נראים מבפנים חיי ההתבגרות הרגשית והמינית של נערה צעירה,רגישה ואף מעט זקנה באופייה.
רבקה (ריבי) היא נערה, ספק ילדה ספק אישה, שכל חייה קורים לה לפתע, והיא, מתוך רצון פנימי ליחס והבנה,פונה לכתיבה ביומן.
את ריבי תופסת אהבה חזקה מנשוא, שונה ובלתי מקובלת בחברה, למורתה הצעירה.

אין ספק שספרו החדש של דוד גרוסמן אינו מיעד לחובבי הספרים הקלים והמבדרים,אלא לאלה מבנינו המעריכים ספר מורכב,כתוב בעברית קולחת ובמיוחד ספר שנוגע עמוק בפנים. ספר שלוקחים איתך הרבה אחרי שהקריאה הסתיימה,ולא שוכחים..

קשה מורכב ומדהים,אלה שלוש המילים שעולות לי בראש.

מצד אחד, להכניס בכפיפה אחת את ההוביט ושר הטבעות זה מתבקש. מצד שני, הם נורא, נורא שונים. אבל מהצד הראשון שוב, אני לא יודעת אם אני יכולה להפריד ביניהם באמת, כל כך עמוק באישיות שלי טבועים ארבעת הספרים הללו, שנוכחים בחיי בצורה זו או אחרת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. רגע. אני אנסה.

ההוביט

כששלפתי את 'טוב במיטה' מתוך ערמת ספרים פגומים ב20 ש"ח ציפיתי לספר קליל שיעזור לי להעביר בכיף שעתיים פנויות. קיבלתי יותר ופחות ממה שציפיתי.
כריכתו האחרוית של הספר מבטיחה רומן משעשע, סרקסטי ופמניסטי. כריכתו האחורית של הספר טועה ומטעה. "טוב במיטה" הוא לא ספר מצחיק, למעשה, הוא די עצוב.

- "בדרזדן התגורר שגרירו של הצאר הרוסי, וולקובסקי. טישנדורף הציע לו שהוא יחפש ויקנה במזרח, כממונה מטעם אלכסנדר השני, כתבי־יד קדושים חשובים. כתבי־היד האלה יהיו אחר־כך קניינו של הצאר הרוסי. שר התרבות הרוסי נורוב, שוחר תרבויות המזרח, בא בכבודו ובעצמו ללייפציג כדי לדון עם טישנדורף בפרטים.

"מה טוב לו לאדם, שכרסו מלאה. כמה שבע-רצון הוא מעצמו ומהעולם הסובב אותו. מצפון נקי מקנה לאדם אושר – כך סיפרו לי אנשים, שנתנסו בכך – אולם כרס מלאה משיגה אותן תוצאות ביתר קלות ובמחיר יותר זול. אדם שבע הוא אדם סלחן, נדיב ונוח לבריות."

לאחרונה נתקלתי ב"הנוסע" על מדפי חנות ספרים משומשים חביבה, היתקלות שהעלתה בי גל של עליצות שהזכיר לי, משום מקום, חוויית קריאה שהיא אמנם לא ייחודית בעליל, אבל מסתבר שהיא בכל זאת מבדרת בדרכה שלה. ייתכן שהייתי מסתפקת בלסכם את הנוסע כ"1984 פוגש את איש הנצח." אבל זה, מתברר, בעת ובעונה אחת יותר ופחות מגניב ממה שזה נשמע.