ביקורות | מדע בדיוני ופנטזיה

אחד הדברים הנפלאים (לפחות בעיני) בסיפוריה של דיאנה ווין ג'ונס הוא היכולת שלה לא להתנצל על הפנטסיה שהיא כותבת. היא לא מציגה הסברים ותרוצים לעולמות שהיא בוראת, אלא פשוט מספרת סיפור שמתרחש במציאות. המציאות הזאת שונה אמנם מהמציאות שלנו, אבל היא אמיתית לא פחות.

יש כמה סופרי פנטסיה שמסוגלים, בהינף קולמוס, לברוא עולם חדש וייחודי, מלא דמויות מופלאות הסוחפות את הקורא להרפתקאה. ישנם סופרים אחרים שמסוגלים רק ליצור השתקפות עכורה, כמו מראה מאיכות ירודה, של העולמות המופלאים שבראו אחרים. טרי גודקיינד, למרבה הצער, נמנה על הסוג השני.

אין זה דבר של מה בכך, לנסות לכתוב ביקורת על הספר האהוב עליך בעולם כולו, כך שעדיף, אולי , שאתחיל בתיאור.

מה יש בו, בספר הזה, שגרם לי להתאהב בו? לא מדובר בקלאסיקת ילדות שלי, אבל לדעתי, מדובר בקלאסיקה לכל דבר. ומהי קלאסיקת נוער אם לא ספר שחוזרים וקוראים בו, ספר שאיזכורו מעלה על שפתינו חיוך מרוצה ומטופש משהו? אז הכרתי את קלאסיקת הנוער הזאת כמבוגרת, אז מה? מי אמר שאסור?

מצד אחד, להכניס בכפיפה אחת את ההוביט ושר הטבעות זה מתבקש. מצד שני, הם נורא, נורא שונים. אבל מהצד הראשון שוב, אני לא יודעת אם אני יכולה להפריד ביניהם באמת, כל כך עמוק באישיות שלי טבועים ארבעת הספרים הללו, שנוכחים בחיי בצורה זו או אחרת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. רגע. אני אנסה.

ההוביט

לאחרונה נתקלתי ב"הנוסע" על מדפי חנות ספרים משומשים חביבה, היתקלות שהעלתה בי גל של עליצות שהזכיר לי, משום מקום, חוויית קריאה שהיא אמנם לא ייחודית בעליל, אבל מסתבר שהיא בכל זאת מבדרת בדרכה שלה. ייתכן שהייתי מסתפקת בלסכם את הנוסע כ"1984 פוגש את איש הנצח." אבל זה, מתברר, בעת ובעונה אחת יותר ופחות מגניב ממה שזה נשמע.

"רשימת ה-7" של מארק פרוסט הוא לא משהו שהייתי קוראת, כנראה, אם לא הייתי מבחינה בכיתוב "ספרו הראשון של מרק פרוסט שכתב את טווין פיקס, יחד עם דיוויד לינץ'" על הכריכה האחורית. טווין פיקס היא סדרה מופתית, ואחרי ניסיון כל כך מוצלח עם כתבי מארק פרוסט שמכילים עולם תחתון אפל וסודי של כשפים מרושעים, החלטתי ששווה לנסות גם את זה.

פרסי ג'קסון, נער בעייתי בפנימייה לנוער בעייתי, מגלה יום אחד שרודפות אחריו מפלצות. עד כאן פנטזיה רגילה למדי. זו הסיבה לרדיפה שמייחדת את הספר: פרסי הוא חצי אדם וחצי אל, בן לשושלת המסובכת והמסוכסכת של האלים היוונים.

יש יתרונות וחסרונות לגדילה על ברכיו של חובב מדע בדיוני. היתרונות ברורים לכל בר דעת, והעיקרי בהם הוא, כמובן, אוסף ספרים מוצלח בבית שניתן להיחשף אליו בגיל צעיר להחריד כשאבא לא מסתכל. אבל חסרונות?

ראשית כל עלי להתוודות כי אני חובבת פנטזיה מושבעת. ספרים אלה, אף כי הם משתייכים לז'אנר הפנטזיה, אינם מזכירים בדבר את הפנטזיה הקלאסית על האבירים והדרקונים שבה. סדרת קורותיהם של מאסטר לי ושור מספר עשר היא שילוב שונה, חצוף, ובעיקר מצחיק עד דמעות של פנטזיה, בלשות, מיתולוגיה והומור עצמי שנון.