"כמה מהר חובר הזמן לחברו הטוב, המקום, שני משתפי פעולה, מלשנים, בוגדים, מפקירים שני אנשים לאותו מקום באותו זמן".
אדם וסופי הוא הרומאן השני ליניב איצקוביץ',אחרי שספר הביכורים שלו "דופק" זכה להיות ספר הביכורים של ה"ארץ".
"כשהתחלתי לכתוב את `אדם וסופי` לא ידעתי על מה יהיה הרומאן. לא פעם הרגשתי כמי שמסדר תמונות באלבום רק כדי שלא יישארו פזורות באיזו מגירה שכוחה"
(יניב איצקוביץ' מתוך ראיון לגבי ספרו "אדם וסופי")
לספרו השני של איצקוביץ' הגעתי משוחדת,אחרי שקראתי ואהבתי את ספר הביכורים הפתיע שלו "דופק".
ספר זה הוא מתכון פשוט וקל לכל מי שאי פעם תהה כיצד נראים מבפנים חיי ההתבגרות הרגשית והמינית של נערה צעירה,רגישה ואף מעט זקנה באופייה.
רבקה (ריבי) היא נערה, ספק ילדה ספק אישה, שכל חייה קורים לה לפתע, והיא, מתוך רצון פנימי ליחס והבנה,פונה לכתיבה ביומן.
את ריבי תופסת אהבה חזקה מנשוא, שונה ובלתי מקובלת בחברה, למורתה הצעירה.
אין ספק שספרו החדש של דוד גרוסמן אינו מיעד לחובבי הספרים הקלים והמבדרים,אלא לאלה מבנינו המעריכים ספר מורכב,כתוב בעברית קולחת ובמיוחד ספר שנוגע עמוק בפנים. ספר שלוקחים איתך הרבה אחרי שהקריאה הסתיימה,ולא שוכחים..
קשה מורכב ומדהים,אלה שלוש המילים שעולות לי בראש.
ליצני החצר מאת אביגדור דגן הוא ספר שואה קלאסי שמאמיר, לעניות דעתי, אל הרף הגבוה של יצירות המופת.
הספר חודר עמוק ושוקע לאט, ומותיר את רישומו על הקורא חודשים רבים לאחר תום הקריאה.
רחוק רחוק מעבר להר,
בכפר קאקארוזו ליד הנהר,
בבית לבן,
בין עצים ופרחים,
חיו מזמן מזמן
שני אחים.
כך נפתח אחד מספרי הילדים היפים, המצחיקים והחכמים ביותר שנכתבו בשפה העברית.